פסק דין
1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' א. רובס), מיום 23/1/11, בת.א. 5911/12/09, אשר קבע כי תוקפה של פוליסת ביטוח מקיף לרכב נשוא הערעור פקע עקב מכירתו למערער.
העובדות הצריכות לענייננו
2.ביום 23/11/07 נהג המערער 1 (להלן: יונס) ברכב מסוג ב.מ.וו שנת יצור 98' (להלן: הרכב), שהיה בבעלותו הרשומה של טארק טאהא, בנו של המערער 2 (אשר יקרא להלן: אברהים), והיה מעורב בתאונת דרכים בגינה ניזוק הרכב (להלן: התאונה). הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף על ידי המשיבה לתקופה שבין התאריכים 1/11/07 עד 31/10/08, כאשר ברשימת הפוליסה, נרשמו אברהים ובנו רמי כמבוטחים (טארק, הבעלים הרשום לא היה רשום כמבוטח). הודעה על התאונה נמסרה למשיבה, וזו הפנתה את המערערים לשמאי ולמוסך בו בוצע התיקון. על פי חוות דעת שמאי נגרמו לרכב נזקים בסך של 30,827 ₪ (להלן: הנזק).
המשיבה דחתה את תביעת המערערים לשלם את נזקיהם, בטענה כי הרכב נמכר ליונס שלושה שבועות עובר לתאונה, כעולה ממידע שהתגלה לה בעקבות חקירה שערכה. משכך, לטענתה, פקעה הפוליסה ולאירוע הנטען אין כיסוי ביטוחי על פיה.
3. המערערים הגישו תביעה כספית נגד המשיבה בגין הנזק הנטען, אישרו קיומו של משא ומתן למכירת הרכב בין אברהים לבין יונס, אך טענו כי יונס שילם לאברהים רק חלק מהתמורה, הרכב אכן הועבר לשימושו, והמכר לא הושלם. בעקבות התאונה דרש אברהים מיונס להשלים את ביצוע העסקה, יונס שילם את יתרת התמורה, והבעלות הועברה על שמו. המערערים פנו לנתבעת על מנת שתפצה אותם בגין נזקיהם, אולם הנתבעת דחתה את פנייתם כאמור. לטענתם, נעשתה דחיית התביעה בניגוד לתנאי הפוליסה ובניגוד לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח).
התביעה נתמכה בתצהירי אימות של המערערים, חוות דעת מומחה, רשימת פוליסה והעתקי התכתבויות בין הצדדים.
המשיבה לא חלקה על קיומה של זיקת ביטוח בין אברהים לבין הרכב, לולא נמכר ליונס עובר לתאונה, אך טענה להעדר כיסוי ביטוחי עקב מכירתו. המשיבה לא ביטחה את יונס, ופוליסת הביטוח, שהינה חוזה אישי אשר אינו ניתן להעברה, פקעה. עוד טענה כי לאחר קרות מקרה הביטוח, הצהיר בפניה אברהים כי בנו הוא שנהג ברכב בעת התאונה ובכך פעל בכוונת מרמה.
4.במהלך ישיבת ההוכחות בבית משפט קמא נחקר אברהים בלבד, משסירב יונס לאשר את חתימתו על התצהיר שהוגש מטעמו, ובא כוחו ויתר על עדותו. טארק, הבעלים הרשום של הרכב, לא הוזמן כלל למתן עדות.
דו"ח חקירה של חוקר מטעם המשיבה (להלן: החוקר) ואמרותיהם של יונס וטארק בפניו הוגשו בהסכמה. שני הצעירים הביעו הסכמתם בפני החוקר להיבדק בפוליגרף (נ/1). החתמת של המשיבה, הגב' טובה כהן (להלן: החתמת), העידה כי לו פנה יונס לבטח את הרכב, היה נדרש לשלם פרמיות גבוהות יותר מאלו שנדרשו לשלם אברהים ובנו עקב עברו הביטוחי.
5.פסק דינו של בית משפט קמא
בית משפט קמא הגיע למסקנה כי הרכב נמכר ליונס עובר לתאונה, ובעקבות מכירתו פקעה הפוליסה.
א. מכירת הרכב עובר לתאונה - השופט קמא בחן את טענות המערערים ואת גרסתו של אברהים על רקע המסמכים שהוגשו בפניו, והגיע למסקנה כי הן רצופות סתירות פנימיות וחיצוניות, מנוגדות לדבריהם של יונס ושל טארק לחוקר, ומעוררות ספקות ותמיהות, אותן סקר. לכן דחה את גרסאותיהם, וקבע כי אין להעדיפן על פני טענות המשיבה, על אף שאין חולק כי הרכב לא הועבר לבעלותו הרשומה של יונס, אלא לאחר התאונה. השופט קמא החזיק את הימנעותם של המערערים מלהזמין את טארק למתן עדות לחובתם, וקבע כי הרכב נמכר ונמסר לפני התאונה ליונס, אם כי לא דחה לחלוטין את גרסאות המערערים כי מחיר הרכב לא שולם במלואו.
אשר למחיר הרכב, סקר השופט קמא את גרסאות המערערים "אברהים לא יכול היה לומר בעדותו, מה היה המחיר המדויק של הרכב כפי שסוכם עם יונס וטען כי מדובר ב- 60,000 או 65,000 ₪ וכי לא זכור לו מאחר והיו לו הרבה מכוניות מאז... בחקירתו הנגדית, שינה...את גרסתו וטען כי יונס לא שלם לו ישירות את יתרת התמורה, אלא יונס שלם למוסך סך של 27,000 ₪ בגין תיקון הרכב, בנוסף לסך של 30,000 ₪ ששולמו לידי אברהים קודם לכן ... גירסה זו סותרת את הטענות בכתב התביעה ובחקירה הנגדית במספר מובנים: ראשית בעוד שבכתב התביעה נטען כי יונס שילם את יתרת התמורה על פי העיסקה, הרי שבחקירה הנגדית הועלתה גירסה חדשה, לפיה הסכום שולם למוסך ולא לידי אברהים... משנוכח אברהים להבין כי גרסתו אינה מתיישבת עם הנתונים שמסר, "נזכר" להוסיף כי יונס הינו בן בית אצלו וכי בהמשך שילם לו גם סכום זה..." (סעיף 11 לפסק הדין)..
משכך, קבע השופט קמא כי "סביר יותר להניח, והדבר גם משתלב עם יתר הראיות בתיק, כי הרכב נמכר לידי יונס, הועבר לחזקתו וכי לכל היותר, היה על הנ"ל להשלים את יתרת התמורה בהמשך, ללא קשר לבדיקת הרכב, שכלל לא היתה כוונה לבצעה". (שם).
ב. פקיעת חוזה הביטוח - בית משפט קמא סקר את ההלכות הנוהגות בסוגיה זו, וקבע כי חוזה הביטוח שנכרת בין המשיבה לבין אברהים הינו חוזה אישי שאינו ניתן להעברה, העניין הממשי שהיה למבוטח כבעל הרכב חדל להתקיים עם מכירת הרכב לאחר, וכי חוזה הביטוח אינו ניתן להסבה לקונה, ללא הסכמתה של חברת הביטוח. עם המכירה נשמט היסוד לחוזה הביטוח והפוליסה פוקעת. הוא הוסיף כי הלכה זו השתרשה בפסיקת בתי המשפט גם לאחר חקיקתו של חוק חוזה הביטוח ולא שונתה.
השופט קמא לא התעלם מההלכה לפיה חוק חוזה הביטוח אינו דורש קיומו של קשר קנייני בין המבוטח לבין הנכס המבוטח, ודי בזיקת הביטוח, דהיינו כי המבוטח עלול להינזק עקב אובדן הנכס או הינזקו, גם אם אינו בעליו, אך קבע כי האינטרס הביטוחי פוקע עם מכירתו.
ג. בית משפט קמא דחה את טענת המשיבה לענין השינוי בסיכון הביטוחי בעקבות מכירת הרכב, ואת גרסתה לפיה לו נתבקשה לבטח את יונס היו תנאי הפוליסה משתנים, זאת משהתברר בעת חקירתה של החתמת, כי אין לה ידיעה אישית בנוגע לעברו הביטוחי של יונס. יחד עם זאת קבע כי אין בכך כדי להועיל למערערים. לשיטתו, נובעת פקיעתה של הפוליסה מעצם מכירתו של הרכב, בהיותה חוזה אישי שאינו ניתן להעברה, ולא מהשינוי בסיכון הביטוחי המוטל על המשיבה.
ד. כן דחה את טענת המערערים לפיה הפוליסה תקפה משלא ביטלה אותה המשיבה במפורש והחזירה את דמי הביטוח, בקובעו כי לא היתה חייבת לעשות כן משלא הודיעו המערערים על מכירת הרכב. עם זאת, חייב את המשיבה להשיב את החלק היחסי של הפרמיות לידי אברהים לאחר סיום ההליך המשפטי.
לפיכך, דחה את התביעה וחייב את המערערים בתשלום הוצאות.